עמוס רבל ז"ל אחי היקר
עמוס רבל ז"ל היה האח השלישי מבין ארבעת האחים שהיינו והאהוב עליי באופן מיוחד. ילד שובב, חכם ומאוד אמיץ, מסוג הילדים שהסתובבו בעולם עם הילה מעל הראש. הוא היה שופע בחוש הומור נדיר וחיוך מדבק, כזה שמוקף תמיד בשלל חברים וחברות, שרוצה וחי את החיים בכל החושים.
למרות שההפרש בינינו עמד על חמש שנים, הקשר היה קרוב וחם. היו לנו לא מעט שיחות אישיות על החיים ובכלל. תמיד הרגשתי חופשי להתייעץ איתו בכל דבר ועניין, בדיוק כמו שהוא איתי.
עמוס שירת כחובש פלוגתי בפלוגת המסלול הוותיקה של גדוד צבר בחטיבת גבעתי. עמוס אהב את תפקידו כחובש ונתן מהידע העצום שהיה לו בנושא. כסטודנט לרפואה שנה שנייה בקורס חובשים, חשתי גאווה גדולה באחי הקטן.
בעת היתקלות במארב בסולטן יעקב שבלבנון נפגע עמוס בראשו. למרות הפגיעה הוא התפנה לטפל בסמ"פ שלו, סגן אביב אריאל ז"ל, שנפגע, ולצערו הרב של אחי, גם נהרג באותה התקלות. האירוע הזה השפיע על עמוס הן ברמה הנפשית והן ברמה הפיזית.
החבלה בראשו הולידה פרכוסים חוזרים ונשנים שאובחנו כאפילפסיה משנית לטראומה מהפגיעה בראשו. דבר שאילץ אותו לבחור האם להשתחרר לגמרי מהצבא או להמשיך לשרת כמתנדב. מאחר שעמוס מאוד אהב את היחידה ובכלל את תפקידו כחובש, הוא בחר להמשיך את שירותו הצבאי כחובש מתנדב בגבעתי.
בשנת 1988 מצא עמוס את מותו. הוא היה בן 22 בסך הכול כשנסע לטיול הגדול אחרי הצבא לדרום אמריקה.
